הסובל מדיסלקציה עלול להרגיש תחושות תסכול ודימוי עצמי נמוך – איך להקל עליו?

דיסלקציה היא לקות למידה. המקור שלה בתהליכים או גורמים קוגניטיביים במהותם. הביטוי שלה ביכולת לרכוש כישורי קריאה תקינים. ועל פי התיאור הזה, דיסלקציה תתבטא בעיקר בבית הספר, ותגביל את הילדים והבוגרים הסובלים ממנה רק בכל מה שקשור לקריאה.

הידע והניסיון שנצבר על היום שהתמודדות עם ילדים הסובלים מדיסלקציה מגלה שלא כך המצב תמיד. דיסלקציה אולי פוגעת רק בכישורי הקריאה, אך ההשפעות של פגיעה זו יכולים להיות משמעותיים ביותר.

אין בדברים שיכתבו להלן כדי לומר שילדים הסובלים מדיסלקציה הם בהכרח ילדים עם בעיות רגשיות. אך בהחלט יש מקום למתן תשומת לב לעולמם הרגשי של ילדים שמתמודדים עם קשיים שילדים אחרים אינם נדרשים להם.

השפעות רגשיות של דיסלקציה

ילדים הסובלים מדיסלקציה הם ילדים שקשה להם יותר בלימודים, והלימודים הם חלק גדול משגרת היומיום של ילדים בעולם המערבי. לקושי הזה עשויות להיות מספר השלכות:

פגיעה בדימוי עצמי

ילדים נוטים להשוות את עצמם לילדים אחרים באופן בלתי פוסק. ילדים מוטרדים מאיך הם נראים בעיני אחרים, מי יותר טוב, ומי יותר מצליח.

גם אנחנו, ההורים, מעודדים השוואה כזו ועושים אותה בעצמנו. זה טבעי מאוד. ילדים שמתקשים דווקא בפעולות שבדרך כלל נרכשות בקלות יחסית על ידי ילדים אחרים, עשויים להשוות את עצמם לאותם ילדים ללא-דיסלקציה, ולהרגיש נחותים מהם.

כאשר הדיסלקציה אינה מאובחנת, והילד והסביבתו אינם מבינים את הקושי שלו ברכישת הקריאה, הסכנה לפגיעה בדימוי העצמי גדולה אף יותר: “רק אני לא מצליח ללמוד לקרוא. איזה דפוק אני”, “אפילו X, שאינו חכם, קורא יותר טוב ממני” וכד’.

תסכול

מרבית הלימודים בבית הספר נשענים על יכולת קריאה. מצפים מאיתנו לקרוא הוראות, לקרוא שאלות ותרגילים, ולקרוא חומר לימודי. ילדים מבינים שהם חייבים לקרוא, למרות שזה מאוד קשה להם. הניסיונות החוזרים, והכישלונות החוזרים, יוצרים אצל ילדים תסכול.

אמירות כמו “אתה לא משתדל מספיק” או “אתה לא ממצה את הפוטנציאל” אמנם כבר לא נשמעות חדשות לבקרים בבתי הספר, אך השפעתן השלילית יכולה להיות מהותית. הילד מקבל את המסר שהוא אשם בכשלונותיו, ושהקשיים שלו הם “רק בראש”.

חרדה ודיכאון

הקושי הרב שמצטבר בלימודים עלול להוביל לבעיות רגשיות מהותיות, ובראשן לחרדה ולדיכאון. חרדה יכולה להתפתח ביחס להתמודדות עם חומרי לימוד ומשימות אקדמאיות. הביטוי הנפוץ ביותר לחרדה זו הוא המנעות. ילדים שמתקשים לקרוא, עושים הכל כדי להמנע מהצורך לקרוא.

כשלא נותרת ברירה, עולה החרדה, שפוגעת עוד יותר במיומנויות הבעייתיות מראש. התסכול והפגיעה בדימוי העצמי יכולים להחריף עד לכדי תחושות של עצבות, דיספוריה ואפילו דיכאון. ככל שהילד או סביבתו מחשיבים יותר את ההישגים הלימודיים, וככל שמספר הכשלונות הולך ומצטבר, אך הסיכוי להתפתחות דיכאון עולה.

אבחון

כאשר מאבחנים ילד כסובל מדיסלקציה, חשוב לבחון גם את קיומן של השפעות רגשיות שנצברו אצל הילד עד האבחון. ככל שהאבחון נעשה בגיל מאוחר יותר, כך הסיכוי להשפעות כאלה עולה. במקרים של חשד לפגיעות רגשיות, נערך אבחון פסיכו- דידקטי (ולא רק אבחון דידקטי לאיתור לקויות למידה), שמתייחס גם לפן הרגשי.

טיפול

הטיפול הטוב ביותר הוא כמובן טיפול מונע. זה מחייב אבחון מוקדם, והתייחסות לצרכיו של הילד- הלימודיים והרגשיים. זה כולל מתן חיזוקים, והתאמת הדרישות ליכולות של הילד על מנת למנוע ממנו את התסכול.

כאשר מאובחן ילד עם דיסלקציה ועם השפעות רגשיות, יש מקום לעיתים להתערבות טיפולית של איש מקצוע (יועץ או פסיכולוג), שיעזור לילד לשחזר את בטחונו העצמי, להפחית את רמת התסכול, ולהתמודד עם רגשות שליליים אחרים.